Audrey

Shemesh

Ravia

Law - Office

 

About Us

Our Office is a Boutique Law Office Specialized in Civil And commercial Law Including Execution Law, Real Estate, Labor Law and Succession Law. In Addition we have unique knowledge and experience of Asset Tracking and finding lost bank accounts in Israel and Europe.

 [מומלץ!] בקשה לביטול פסק דין - עורך דין מומחה

ליצירת קשר עם משרדנו ולקבלת הצעת מחיר הוגנת בגין הגשת בקשה לביטול פסק דין, שלחו לנו  הודעה בווטסאפ או התקשרו לנייד 050-8684663 ותקבלו מענה בתוך מספר דקות! 

להודעת ווטסאפ לחץ על הלינק  הבא: 

[מומלץ!] בקשה לביטול פסק דין - עורך דין מומחה

 פסק דין במעמד צד אחד ניתן לרוב בשני המקרים הבאים:

  • הנתבע לא הגיש כתב הגנה במועד (בדרך כלל 60 ימים מיום המצאת כתב התביעה לידיו).
  • הנתבע לא התייצב לדיון בבית המשפט במועד שנקבע.

 ההליך המשפטי שעל הנתבע לנקוט לצורך ביטול פסק הדין בניתן בהעדר הגנה:

  • במקרה כזה, על הנתבע להגיש בקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא לו פסק הדין.
  • לשם כך עליו להגיש בקשה לבית המשפט שנתן את פסק הדין ולצרף תצהיר מפורט שבו יסביר מהן הסיבות לאי הגשת כתב הגנה במועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי.
  • כפי שיובהר להלן בפירוט, על הנתבע לשכנע את בית המשפט לבטל לו את פסק הדין ובין היתר לפרט את הסיבות לאי הגשת כתב ההגנה במועד.
  • יש להמציא עותק מהבקשה לתובע.
  • חושב ומומלץ להיעזר בייעוץ ובייצוג משפטי של עורך דין לצורך הכנת הבקשה והתצהיר לביטול פסק הדין.

הסיבות לביטול פסק הדין:

א. ביטול פסק דין בהתאם לחובת הצדק

כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד פגום, כלומר כאשר הפגם נובע מהסיבה שכתב התביעה לא הומצא לנתבע כדין ו/או ההזמנה לדיון לא נמסרה לנתבע כדין, פסק הדין יבוטל על ידי בית המשפט מבלי להתייחס כלל ועיקר למשקל טענות ההגנה העומדות לטובת הנתבע.

כלומר, הנתבע רשאי לבקש את ביטולו של פסק הדין "מתוך חובת הצדק". בדומה לכך נפסק בבר"ע (ת"א) 2411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיכאלי, דינים מחוזי, לג(8) 868:

"נכונה הטענה כי כאשר ניתן פסק דין שלא בפני הנתבע, כשלא הוכח שהנתבע אומנם הוזמן כדין, חייב בית המשפט לבטל פסק דין שכזה מתוך חובת הצדק, ואין לו בכגון דא כל שיקול דעת".

אם כן, במקרה בו ניתן כנגד הנתבע פסק דין שנפל בו פגם, יש לפעול בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין ולהגיש בתוך 30 יום בקשה לביטול פסק הדין בצירוף הראיה כי כתב התביעה ו/או הזימון לדיון לא נמסרו כדין ועם אישור מסירה. לבקשה זו יש לצרף תצהיר מאומת על ידי עורך דין.

משרדנו הגיש עד כה מאות בקשות לביטול פסקי דין שנפל בהם פגם בהתאם לחובת הצדק ואשר בוטלו על ידי בתי המשפט בכל רחבי הארץ.

 ב. ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד על פי שיקול דעתו של בית משפט

שונים המקרים כאשר ניתן פסק דין כנגד נתבע כאשר הוא לא התייצב לדיון מחמת רשלנות או טעות ולחילופין כאשר הנתבע לא הגיש כתב הגנה במועד שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי למרות העובדה כי כתב התביעה נמסר לו כדין.

במקרים מעין אלה, נקבע בהלכה הפסוקה כי בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יבחן בית המשפט שתי שאלות:

האחד: סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן

 והשני: סיכויי הצלחת המבקשת אם יבוטל פסק הדין.

 

סיבת מחדלו של המבקש לאור כך שלא הגיע לדיון ו/או לא הגיש כתב הגנה במועד:

בית המשפט יטה פחות לבטל את פסק הדין במקרים בהם התברר כי המדובר בזלזול מופגן של המבקש בתקנות.

לפיכך, אם יסתבר שההימנעות מלהתגונן במועד מקורה לא רק בהתרשלות אלא בזלזול בהליך ובבעל הדין שכנגד, בית המשפט יוכל לפסוק כנגד הנתבע תשלום הוצאות ואף ניתן יהיה להורות על דחיית הבקשה, מבלי להידרש לבחינת סיכויי ההגנה של הנתבע.

  

סיכויי המבקש לזכות במשפט במידה ופסק הדין יבוטל:

על מבקש ביטול פסק הדין לעמוד בנטל ההוכחה שנקבע בפסיקה לפיו עליו להביא אך ראיה לכאורה המוכיחה כי תצמח לו תועלת מביטול פסק הדין.

לעניין זה יפים דברי המלומד ד"ר י. זוסמן, בספרו "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית בעמ' 738 כדלקמן:

"הלכה פסוקה היא, כי פסק דין כזה, שניתן כהלכה, לא יבוטל על פי בקשת הנתבע, אלא אם כן יש בידו להראות, שתצמח לו תועלת מהביטול, היינו, שיש לו סיכוי לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן. אך אין דורשים, כמובן, מהנתבע יותר מאשר ראיה לכאורה לכך".

שיקול נוסף בהחלטת בית המשפט: זכות הגישה החוקתית לכל אדם לערכאות

אחד השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינה גם המעמד החוקתי שהוקנה בשנים האחרונות לזכות הגישה לערכאות.

לא למותר לחזור ולהזכיר את אשר נקבע כבר לפני למעלה מ-40 שנה, בע”א 189/66 ששון נ. קדמה בע”מ פ”ד כ(3) 477, 479:

  “…לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצע להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. העיניים צריכות להישאר נשואות תמיד אל המטרה היחידה של כל משפט, והיא-עשיית משפט צדק בין הצדדים על יסוד בירור הוגן והולם של גוף העניינים האמיתיים השנויים במחלוקת ביניהם.”

להלן הדברים שנאמרו ע"י כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 ליאת אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תק-על 2000 (3), בעמ' 2133 נסמכו על אותו הגיון משפטי לפיו:

"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין ,ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים "

 

תוך כמה זמן יש להגיש את הבקשה לביטול פסק דין במידה וחלפו 30 הימים מיום מתן פסק הדין?

כאמור לעיל, כאשר ניתן פסק דין במעמד צד אחד יש אפשרות בפני הנתבע שנגדו נתן פסק הדין לבקש את ביטולו בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין הומצא לו.

קיימת גם אפשרות להגיש את הבקשה לביטול פסק דין במידה וחלפו 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבע וגם במקרה בו החלו הליכים למימוש פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל. במקרה כזה יש להגיש ביחד עם הבקשה לביטול פסק דין גם בקשה מיוחדת להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובמקרים מסויימים, גם לצרף בקשה נוספת לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

 לאחר שתינתן הארכת המועד ידון בית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין ובמידה ויבטלו, ידון לאחר מכן בבקשה לעיכוב הליכי הביצוע בתיק ההוצאה לפועל.

אם פסק הדין בוטל לאחר שהתחילו בביצועו במסגרת ההוצאה לפועל, רשאי רשם ההוצאה לפועל להחליט על החזרת המצב כפי שהיה לפני תחילת הביצוע. לצורך הדוגמא, קיימת אפשרות לביטול עיקול שהוטל במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

פרטים נוספים שחשוב לדעת!!!

בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע (מבקש הביטול) בהוצאות משפט שאותן יהיה עליו לשלם לתובע.

בית המשפט רשאי להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום ההוצאות (כלומר, אם הנתבע לא ישלם את ההוצאות שקבע בית המשפט לטובת התובע, פסק הדין כלל לא יבוטל).

בית המשפט יכול לחייב את הנתבע (מבקש הביטול) בהוצאות משפט שאותן יהיה עליו לשלם לתובע.

 

הגשת ערעור על ההחלטה למתן פסק דין: 

אם הוגשה בקשה לביטול פסק דין, ניתן יהיה לערער על פסק הדין (שלגביו הוגשה הבקשה) - עד 60 ימים מהיום שבו הומצאה לנתבע ההחלטה בעניין ביטול פסק הדין.

כך לצורך לצורך הדוגמא: במידה וניתן פסק דין בהעדר הגנה ביון 10.2.21 והנתבע הגיש בקשה לביטול פסק דין מספר ימים לאחר מכן וביום 30.2.21, וביום 1.3.21 בית המשפט דחה את הבקשה ופסק הדין נשאר על כנו, החלטת הדחייה של הבקשה לביטול הומצאה לנתבע רק ביום 5.3.21, הרי ניתן להגיש ערעור על פסק הדין עד ליום 4.5.21, קרי, 60 יום מהיום שבו הומצאה לנתבע ההחלטה על דחיית הבקשה לביטול.

אם כן, חשוב מאוד שהבקשה לביטול פסק דין ו/או הערעור על ההחלטה לביטול פסק הדין יוגשו ע"י עורך דין מנוסה ומוסמך  אשר יערוך את הבקשה בתצהיר כדין ובהתאם לכללי התקנות החדשות שנכנסו לתוקף בינואר 2021, שכן אחרת קיים סיכוי בית המשפט לא ייעתר לדון בבקשת הביטול.

ליצירת קשר עם משרדנו ולקבלת הצעת מחיר הוגנת בגין הגשת בקשה לביטול פסק דין, שלחו לנו  הודעה בווטסאפ או התקשרו לנייד 050-8684663 ותקבלו מענה בתוך מספר דקות! 

להודעת ווטסאפ לחץ על הלינק  הבא: 

דוגמא להחלטה של בית המשפט בבקשה לביטול פסק דין:

המדובר בפסק דין בו בית המשפט דחה את הבקשה לביטול פסק דין מכיוון שלא הוגשה עם ראיות וטענות מספיקות המקימות עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק ולחלופין מכח עילה לביטול מכוח שיקול הדעת. פסק הדין מספק הצצה לעילות המשפטיות הנדרשות בהגשת בקשה לביטול פסק דין ובחשיבות הגשת הבקשה על ידי עורך דין המתמחה בתחום.


תיק 12/11 ש. יפה בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברחוב קרליבך 23 תל אביב


המבקשת: ש. יפה בע"מ

הנתבעת ע"י ב"כ עוה"ד מנשה שני

מרחוב בן גוריון 22 ב' הרצליה

נ ג ד

המשיבה: נציגות הבית המשותף ברחוב קרליבך 23 תל אביב

ע"י עו"ד מיכל קרימולובסקי

מרחו' קרליבך 23 תל אביב

ה ח ל ט ה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה והתייצבות כנגד המבקשת.

המדובר בתובענה שהוגשה כנגד המבקשת בגין אי תשלום מיסי נציגות בבית ברחוב קרליבך 23 תל אביב הבנוי על חלקה 197 בגוש 7104 (להלן: "הבית") לתקופה שמחודש 01/03 ועד 12/10. החוב הנתבע עמד על סך של 29,263 ₪.

ביום 22.03.11 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המבקשת לאחר שזו לא הגישה כתב הגנה מטעמה במועד ואף לא התייצבה לדיון שנערך ביום 22.03.11.

בבקשה טוענת המבקשת כי פסק הדין לא הומצא לה כדין עד ליום הגשת הבקשה. כן טוענת המבקשת כי הינה שוכרת הנכס, כי הנציגות לא הוקמה כדין וניהול ההליכים על ידה נעשה ללא סמכות, כי נודע לה על ההליכים רק כתוצאה מעיקול שהוטל על חשבונה במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח, כי נכס המבקשת אינו מקבל כל שירותים מנציגות הבית ואינו עושה כל שימוש בחלקים המשותפים, לרבות בחדר המדרגות והמעלית, ופגישה שנערכה עם נציג התובעת על מנת להבהיר את האמור לא נשאה פרי. כן נטען כי בעלי הנכס והמבקשת לא הוזמנו לאסיפות דיירים שגם לא כונסו בהתאם להוראות הדין, ההסכם למתן שירותים שצורף לכתב התביעה פג, השכר שגובה מר קרימולובסקי מהווה 33% מתקציב הועד ואינו סביר. בנסיבות אלו טוענת המבקשת כי עומדות לה טענות הגנה טובות ואין לזקוף לרעתה את אי התייצבותה לדיון, שאירעה כתוצאה משגגה במשרד עוה"ד.

המשיבה מסרה תגובתה לבקשה וטענה כי פסק הדין הומצא כדין לב"כ המבקשת באמצעות רשות הדואר, ביום 04.07.11 אף התקיימה ישיבה בין הצדדים וכבר אז היה ידוע למבקשת על קיומו של פסק הדין. אף על פי כן, המבקשת עמדה בסירובה לשלם את חובותיה, אף בפריסת תשלומים. כן נטען כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, רק לאחר שהוטל עיקול על כספיה של המבקשת במסגרת תיק הוצאה לפועל ולאחר שנמסרה אזהרה בתיק ההוצאה לפועל כבר ביום 25.07.11. המשיבה טוענת כי די בכך להביא לדחיית הבקשה. כן נטען כי המבקשת ידעה על מועד הדיון שנקבע לאחר שהוגשה על ידה בקשה לדחיית מועד דיון קודם שנקבע וממילא גם כתב הגנה לא הוגש על ידה, הנציגות מונתה כדין שכר הנציגות אושר כדין והינו שכר ראוי ומכל מקום, הנציגות פועלת להחזקתו של הרכוש המשותף בבית ואף המבקשת מקבלת ממנה שירותים בהקשר זה.

המבקשת מסרה תשובה לתגובה ובה טענה כי כתובת ב"כ המבקשת המופיעה באישור משלוח הדואר שגויה, כי הפגישה נערכה לאור דרישות תשלום ולא לאור פסק הדין וממילא לא היה כל דיון לגופם של דברים, כי אי התייצבותה לדיון נבעה משגגה במשרד עורכי הדין. כן שבה המבקשת וטענה כי מסמך ההתקשרות עם מר קרימולובסקי לא הוארך כדין והגשת התביעה על ידו נוגדת את הוראות סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין. כן נטען כי המצאת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל נעשתה שלא כדין.

בהתאם להלכה הפסוקה ולהוראות תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), קיימות שתי עילות לביטול החלטה שניתנה על-פי צד אחד.

העילה הראשונה הינה ביטול מחובת הצדק כאשר ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד עקב פגם טכני שנפל בהליך, למשל, עקב אי המצאת כתב התביעה כדין לנתבע. עילה זו מחייבת את ביטול ההחלטה, על מנת להבטיח את יומו של הנתבע בבית המשפט וזאת מבלי שיהיה כלל צורך להכריע בשאלה האם ההחלטה היתה נכונה לגופם של דברים או בהערכת סיכויי ההגנה של הנתבע.

העילה השנייה הינה ביטול מכוח שיקול דעת בית-המשפט. עילה זו קמה במצבים בהם לא נפל פגם בעצם קיום הדיון בהעדרו של מבקש הביטול, אך לבית-המשפט נתון שיקול-דעת להורות על ביטול האמור אם יציג המבקש טעם מניח את הדעת לאי הגשת כתב הגנה מטעמו או אי הופעתו לדיון וכן לאחר שישקול בית המשפט את סיכויי ההגנה של המבקש אם תתקבל הבקשה ויחודש הדיון בתובענה. ההלכה מסכמת כי "בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם – ובעיקר אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה (ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני פ"ד מח(1) 830 בעמ' 836)(ההדגשה שלי, א.ס.). כמו כן ראה רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו); ע"א 89/76 ניר נ' מדינת ישראל פ"ד לב(1) 82; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 737-736; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 372.

אין מחלוקת כי בנסיבות המקרה דנן לא קמה למבקשת עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

ביום 27.02.11 הוגשה על ידי המבקשת "בקשה דחופה לדחיית מועד דיון". מבקשה זו עלה כי, לגרסת המבקשת, כתב התביעה נמסר לידיה ביום 17.02.11. לפיכך נתבקשתי להורות על דחיית מועד הדיון על מנת לאפשר למבקשת "לנצל את זכותה להגיש כתב הגנה".

ביום 27.02.11 הוריתי על דחיית מועד הדיון ליום 22.03.11 וכן הוריתי על הגשת כתב ההגנה במועד.

בנסיבות האמורות לא קמה עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק. אולם, יש לבחון אם קמה למבקשת עילה לביטול מכוח שיקול הדעת.

המבקשת לא מסרה כל הצדק להימנעותה מלהגיש כתב הגנה בהליך דנן, במיוחד לאחר שהוגשה על ידה בקשה לדחיית מועד הדיון בתובענה כאמור, על מנת שיהיה בידה סיפק להגיש כתב הגנה על פי זכותה בדין. בקשתה זו נתקבלה ואף הוריתי מפורשות בהחלטתי מיום 27.02.11 על כי "כתב הגנה יוגש במועד". דא עקא, כאמור, כתב הגנה לא הוגש ללא כל הסבר לכך בבקשה או בתשובה לתגובה!

לכך יש להוסיף כי, למעשה, אין בידי המבקשת גם כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא התייצבה למועד הדיון שנערך ביום 22.03.11.

ראשית, אין מחלוקת כי מועד הדיון היה ידוע למבקשת, שכן זה לא נקבע על פי החלטה בבקשתה מיום 27.02.11, אשר הומצאה למשרד בא כוחה כדין על ידי מזכירות לשכת המפקח ביום 27.02.11.

שנית, הטענה כי אי ההתייצבות נבעה "כתוצאה משגגה שארעה במשרד עוה"ד" אין בה די. לבד מהעובדה כי אין כל פירוט לאותה שגגה וכיצד ארעה, הרי שהיא גם לא נתמכה בתצהיר מטעם בא כוח המבקשת. אף אם נפלה שגגה אצל משרד עוה"ד, אין כל הסבר מדוע נציגת המבקשת לא התייצבה לדיון שנקבע.

ההלכה בהקשר זה קובעת, והדברים יפים גם לענייננו, כי: "בית המשפט לא ייעתר כדבר שבשגרה לבקשת ביטול פסק דין וככל שהמבקש סבור כי בקשתו נדחתה עקב מחדל של בא כוחו, תרופתו הינה לתבוע ממנו פיצויים [ראו: ברע"א 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 774 (1972)]. זאת ועוד, גם אם כטענת המערערת כתב הגנתה לא הוגש במועד בעקבות טעות שנעשתה בתום לב, הרי שאין להקל ראש באי עמידה בלוחות זמנים להגשת כתבי בי דין נוכח חשיבותם. לעניין זה יפים דבריה של השופטת א' פרוקציה ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה(4) 198, 201 (2001): "... אין ספק כי במישור הדיונים יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכה מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב". ברוח זו אף קבע המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730, 732 (2001) כי אין להתעלם מעיקרון סופיות הדין ומאינרטס הציבור שמשפטים יתקיימו ביעילות בלי שיונחו מכשולים בלתי ראויים על דרכי ניהולם: "... שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד" (ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאלי ליאור המנוח רפאלי שמואל ז"ל (פורסם בנבו) (ההדגשה שלי, א.ס.).

לזאת יש להוסיף כי אינני מקבל את טענת המבקשת כי פסק הדין מיום 22.03.11 לא הומצאה לידיה עד ליום זה.

ראשית, מנספחים א' ו- ב' לתגובת המשיבה עולה כי פסק הדין נשלח אל ב"כ המבקשת ונמסר ליעדו ביום 29.03.11 (יומיים לאחר המשלוח). אומנם, המבקשת טוענת כי הכתובת הרשומה על גבי דבר הדואר שגויה. אולם, אף אם הכתובת שגויה אין ספק כי הגיעה בסופו של יום ליעדה. מאישור רשות הדואר עולה כי המדובר בדבר דואר רשום וכזה אינו נמסר אלא לנמען, לאחר זיהויו.

שנית, אין מחלוקת כי ביום 04.07.11, קרי, כשלושה וחצי חודשים לאחר מועד מתן פסק הדין, נערכה פגישה בין נציגי הצדדים. אינני מקבל את טענת המבקשת כי פגישה זו נסבה סביב דרישות תשלום ולא אוזכר בה כלל נושא קיומו של פסק הדין שניתן כמה חודשים קודם לכן. בפרט אמורים הדברים כאשר אין מחלוקת שהמבקשת ידעה על קיומו של ההליך כנגדה כאמור לעיל.

שלישית, אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל נמסרה לידי המבקשת ביום 25.07.11. אומנם, המבקשת טוענת כי המצאה זו איננה המצאה כדין היות ונחתמה על ידי אמה של הגב' יפה. אולם, המבקשת איננה מכחישה כי אזהרה זו אכן הומצאה ובמועד כפי שנטען. בנסיבות אלו, אף אם אין המדובר בהמצאה כדין, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי המבקשת כבר ידעה על קיומו של פסק דין כנגדה במועד האמור, בפרט כאשר ידעה על קיומו של ההליך כנגדה ולאחר שכבר קיימה פגישה בהקשר זה עם התובעת מספר שבועות קודם לכן.

כפי שנקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, 'המצאה' איננה חזות הכל. כך, נפסק למשל, כי גם אם המסמכים הנוגעים לעניין הגיעו לצד שלא בדרך 'המצאה', עליו לפעול במסגרת מגבלות הזמן החלות עליו לפי התקנות מאותו מועד שבו תוכנם של הדברים הגיע לידיעתו, וזאת במסגרת חובתו לתום לב דיוני (רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט (2) 440).

רביעית, הבקשה דנן כוללת, מניה וביה, הודאה של המבקשת על כי, לכל המאוחר ביום 10.07.11, ידעה על דבר קיומו של פסק הדין. ובמה דברים אמורים. במכתב ב"כ המבקשת מיום 10.07.11 (נספח א' לבקשה) נרשם כי "עקב שגגה שקרתה, משלא היתה הופעה בפני
המפקח על הבתים המשותפים, דאגת לקבל את פסק הדין כנגד מחזיקת החנות". כלומר, במועד האמור ידעה גם ידעה המבקשת על קיומו של פסק הדין כנגדה. מהמכתב האמור עולה גם תימוכין לגרסת המשיבה לפיה במועד הפגישה מיום 04.07.11 נדון נושא תשלום פסק הדין (סעיף 4 למכתב).

בנסיבות האמורות המבקשת ידעה על קיומו של ההליך כנגדה עוד ביום 17.02.11. לכל המאוחר ביום 04.07.11 כבר ידעה המבקשת גם על קיומו של פסק הדין כנגדה, ולמעשה הוא הומצא לה עוד ביום 29.03.11. אף על פי כן בקשת הביטול הוגשה על ידה רק ביום 08.12.11, קרי, כשמונה וחצי חודשים לאחר מתן פסק הדין ולמעלה מחמישה חודשים לאחר המועד הכי מאוחר שבו נודע למבקשת על קיומו.

בנסיבות אלה הבקשה הוגשה באיחור ניכר, ללא הגשת בקשה להארכת מועד וממילא ללא מתן רשות להגשתה באיחור כאמור, ודי בכך להביא לדחייתה.

ההלכה בהקשר זה קובעת כי: "החלטה זו ניתנה בהתבסס על תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת כי בקשה לביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד יש להגיש בתוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה. מאחר שמדובר ב"מועד שנקבע בחיקוק", ככל שהיה המבקש מעוניין להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול החלטה, חלה הסיפא של תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולפיה בית המשפט מוסמך להאריך את המועד "מטעמים מיוחדים שיירשמו". הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)). על כן, צדק בית המשפט קמא משדחה את הבקשה לביטול החלטה כבר מהטעם שהוגשה באיחור, ללא שהתבקשה הארכת מועד" (רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו) ור' גם פרשת פדידה שצוטטה לעיל).

בפרט אמורים הדברים כאשר גרסתה של המבקשת לעניין "אי קבלתו" של פסק הדין נשללה, מניה וביה, מתוך בקשתה היא.

די באמור כדי לדחות את בקשת הביטול גם מחובת הצדק.

אולם, גם לגופם של דברים, אין המבקשת מציעה הגנה מסתברת אשר יש בה כדי להפוך את תוצאת ההליך אם יבוטל פסק הדין ויתקיים דיון לגופם של דברים.

טענתה המרכזית של המבקשת היא, למעשה, כי אין היא צריכה לשאת בהוצאות האחזקה של חלקים בבית שאין לה שימוש בהם. דא עקא, טענה זו איננה יכולה להוות טענת הגנה מפני תובענה שעילתה בסעיף 58 לחוק המקרקעין, תשכ"ט –1969 (להלן: "חוק המקרקעין").

אין מחלוקת כי המדובר בבית אחד וכי נכס המבקשת הינו חנות בקומת הקרקע של הבית (ר' סעיף 1 לבקשה). המבקשת גם איננה חולקת על כך שהנכס הינו חלק מהבית המשותף (שהרי טענתה היא כי על הנציגות לזמנה לאסיפות). אין גם מחלוקת כי הבית אינו רשום כבית משותף בפנקס הבתים המשותפים. משכך, על מנת לקבל את טענת המבקשת האמורה הרי שעליה לנקוט בהליך על פי סעיף 59(ב) לחוק המקרקעין ואין הטענה האמורה יכולה להוות טענת הגנה בהליך דנן, בפרט כאשר לא כל בעלי הדירות בבית צד להליך, תנאי שהינו הכרחי לצורך הכרזה כאמור על פי סעיף 59(ב) הנ"ל (ר' הנימוקים לכך בפסה"ד בתיק 120/11 (ת"א) אבי תורן נ' בעלי הדירות בבית ברחוב הרצל 108 תל אביב ואח' (פורסם בנבו)).

אין בידי גם לקבל את טענת המבקשת כי היא אך שוכרת בנכס או כי יש בכך להצדיק דחיית התביעה כנגדה.

המבקשת איננה מפרטת מיהם בעלי הנכס ולמעשה היא מתחמקת בבקשתה ובתשובה לתגובה מטעמה מליתן פירוט בהקשר זה. כל שנטען על ידה הוא כי הבעלים אינם רשומים כבעלי זכויות והיא אף שוכרת בלתי מוגנת.דא עקא, אפילו הסכם שכירות להוכחת טענתה בהקשר זה היא לא צירפה. בנסיבות אלה, בפרט לאור חזקתה של המבקשת בנכס במשך שנים, ניתן לראות בה, בכל מקרה, כ"מחזיק הדירה מטעם בעלי הדירה" בהתאם להוראות סעיף 72(ג) לחוק המקרקעין.

גם טענת המבקשת כאילו התובעת איננה הנציגות החוקית של הבית, אין לה הרבה על מה שתסמוך.

חוק המקרקעין אינו מכיר מצב של העדר נציגות בבית ולפיכך, מי שטוען כי נציגות מכהנת היא איננה הנציגות החוקית צריך להוכיח קיומה של נציגות אחרת הפועלת לניהולו התקין של הרכוש המשותף ואשר כלפיה מקיימים בעלי הדירות את חובותיהם. אם, אכן סבורה היתה המבקשת כאמור, תמוהה מדוע בחרה להיפגש עם הנציגות דנן כדי לדון בסוגיית תשלום מיסי הנציגות על ידה (ר' תיאור הפגישה בסעיף 5-4 לבקשה). מכל מקום, המבקשת גם איננה טוענת לקיומה של כל נציגות אחרת לבית המקיימת חובותיה להחזקת הבית או שכלפיה מקיימת המבקשת את חובותיה לתשלום מיסי נציגות. כל טענתה של המבקשת סובבת סביב כך שהיא איננה צריכה לחוב בתשלום כלשהו לאור אי השימוש על ידה בחלקי הבית המשותף כאמור.

בהקשר זה אעיר כי גם כל יתר הטענות המועלות כנגד התנהלות הנציגות, לרבות, טענות כנגד שכר הנציגות ואי זימון לאסיפות, אין בהן להוות טענות הגנה בהליך דנן. ההלכה הידועה בהקשר זה קובעת כי "אין בעל דירה פורש מציבור בעלי הדירות, ואין הנציגות חדלה ממתן שירותים, ואין זיקה בין החובות במובן זה, שאי קיומה של האחת על ידי צד אחד, נותנת זכות לצד האחר לעמוד מלקיים חובתו הוא, אלא שלשתי החובות קיום עצמאי ושתיהן בנות אכיפה" (ע"א (ת"א 204/79 וייזר ואח' נ' נציגות הבית המשותף פ"מ התשמ"ד א' 498). לפיכך, המבקשת יכולה לפעול בהתאם להוראות חוק המקרקעין לכינוס אסיפה כללית שלא מן המניין במטרה לגייס רוב של בעלי הדירות לשם החלפת הנציגות או לצורך קבלת החלטות בנוגע לניהול הרכוש המשותף, לרבות בנוגע לעלויות השוטפות ושכר הנציגות. המבקשת יכולה גם לתבוע את הנציגות אם זו איננה ממלאת אחר חובותיה על פי הוראות התקנון. בינתיים, אין המבקשת יכולה לא לשלם את החיובים החלים עליה על פי הדין (ר' רע"א 294/87 ד"ר ג. שלום נ. נציגות הבית המשותף רחוב בן יהודה 2 ירושלים (פורסם בנבו) וכן בע"א (ת"א) 3454/04 אור הילה נכסים והשקעות בע"מ נגד בית ש.א.פ אמד חב' לניהול בע"מ ואח' (טרם פורסם)).

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול.

פסק דין .

כן אני דוחה את הבקשה לעיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 5-11-88448-01 ומורה על ביטול עיכוב ההליכים הזמני בהתאם להחלטתי מיום 08.12.11.

בנוסף לאמור לעיל אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח לכל אחד מהצדדים העתק ההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה בלשכתי היום כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

תגיות:

 בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה במעמד צד אחד (הליך)

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין

ביטול פסק דין בהוצאה לפועל

תגובה בבקשה לביטול פסק דין

תצהיר בקשה לביטול פסק דין

עורך דין בבקשה לביטול פסק דין